הצלחה ערערה לבית המשפט העליון על פסק הדין שדחה את עתירתה למסור את יומנו של אלי לוי, מנהל אגף הנכסים בעיריית תל אביב

ראשי >חדשות>הצלחה ערערה לבית המשפט העליון על פסק הדין שדחה את עתירתה למסור את יומנו של אלי לוי, מנהל אגף הנכסים בעיריית תל אביב
1.3.2020

היום הוגש על ידי הצלחה ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של השופט ארז יקואל מבית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה את עתירת הצלחה לחייב את עיריית תל אביב-יפו למסור את יומנו של אלי לוי, מנהל אגף הנכסים בעירייה. זאת לאחר שהצלחה בחנה מול עיריית תל אביב אפשרות לצמצם את היקף המידע שיימסר בהמשך לדברים שנאמרו בפסק הדין.

כפי שמפרטת הודעת הערעור, הערעור הוגש בשל שגגות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וביניהן השגגות הבאות:
בהודעת הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הורה על מסירת יומנו של אלי לוי להצלחה בהתאם לבקשה המקורית. לחילופין שגה בית המשפט בכך שלא הורה על מסירת פרטים מתוך היומן על פי מתווה מצומצם יותר כפי שעלה בפניו במהלך הדיונים בתיק ובהתאם לאמור בהודעת והתייחסות העותרת לאחר שנמסרו לה ביום 12.9.2019 חלקים מן היומן שהוכשרו על ידי המשיבים למסירה.

בהתאם להודעת הערעור בית המשפט שגה גם בכך שלא הפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ולא בחן בעצמו את המידע הנכלל ביומנו של לוי כפי שהוצג לו במלואו והורה אילו פריטים מתוכו יש להעביר ולמסור להצלחה, בין אם באופן פרטני או בהתייחס לסוגי מידע ולקבוצות מידע.

עוד לטענת הצלחה בית המשפט שגה בכך שלא קבע כי לא ניתן להימנע באופן עקרוני ממסירת יומנם של בעלי תפקיד ציבורי דוגמת המשיב 3 וכי יש לבצע בחינה נקודתית של מכלול הנסיבות הנוגעות לבעל התפקיד, העניינים הציבוריים עליהם הוא מופקד והנושאים שבאחריותו, כדי לבצע את האיזונים הראויים בכל הנוגע למסירת המידע או חלקים ממנו. כמו כן, אין לקבל את האבחנה שבין חשיפת יומנו של מי שהוא נבחר ציבור לבין מי שמונה לתפקידו או בין מי שממלא תפקיד סטטוטורי לבין עובד ציבור שסמכותו הספציפית לא נקבעה בחיקוק ותחומי אחריותו אינם תחומים בהוראת חוק כזו או אחרת. יש לבחון מהותית את האינטרס הציבורי הגלום בחשיפת יומנו של בעל תפקיד בשים לב למכלול הנסיבות הרלוונטיות.

לטענת הצלחה בית המשפט שגה בכך שלא דן והכריע באופן הראייתי המתאים בסוגיית הקצאת המשאבים הבלתי סבירה, לה טענה המשיבה בלא להביא ראיות מתאימות ובלא לתמוך טענות אלו בתצהיר של המשיב 3. כן שגה בית המשפט קמא בכך שלא החיל על הבדיקה את אמות המידה שהוצעו על ידי היחידה הממשלתית לחופש המידע במסגרת נוהל שקבעה בעניין זה (הקצאת משאבים). עוד יודגש כי ספק אם כמות השעות שלגביה נטען כי היא הקצאת משאבים בלתי סבירה כאמור בסעיף 30 לפסק הדין (במיוחד נוכח קיצור התקופה המוצע בסעיף 62 להודעת ערעור זו), יכול להיחשב כהקצאת משאבים בלתי סבירה תחת חלופה של גביית אגרה למשל.

עוד, על פי הנטען, שגה בית המשפט קמא בכך שלא ראה בהתייחסות המערערת לצמצום הבקשה כפי שהובאה בפניו לאחר מסירה של חלקים מהיומן לידיה, כצמצום ומיקוד מספק של הבקשה ולכל הפחות הבהרה בנוגע לפרטי המידע שיש בהם לכאורה עניין ציבורי ושגביהם צריך להיערך תהליך של איזון ושיקול דעת בהתאם להוראות סעיפים 10 ו 11 לחוק חופש המידע לשם הכרעה האם וכיצד למוסרם.

לפסק הדין בבית המשפט המחוזי:
https://www.nevo.co.il/psika_html/minhali/MM-18-07-69970-883.htm
 
 
1.3.2020

היום הוגש על ידי הצלחה ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של השופט ארז יקואל מבית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה את עתירת הצלחה לחייב את עיריית תל אביב-יפו למסור את יומנו של אלי לוי, מנהל אגף הנכסים בעירייה. זאת לאחר שהצלחה בחנה מול עיריית תל אביב אפשרות לצמצם את היקף המידע שיימסר בהמשך לדברים שנאמרו בפסק הדין.

כפי שמפרטת הודעת הערעור, הערעור הוגש בשל שגגות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וביניהן השגגות הבאות:
בהודעת הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הורה על מסירת יומנו של אלי לוי להצלחה בהתאם לבקשה המקורית. לחילופין שגה בית המשפט בכך שלא הורה על מסירת פרטים מתוך היומן על פי מתווה מצומצם יותר כפי שעלה בפניו במהלך הדיונים בתיק ובהתאם לאמור בהודעת והתייחסות העותרת לאחר שנמסרו לה ביום 12.9.2019 חלקים מן היומן שהוכשרו על ידי המשיבים למסירה.

בהתאם להודעת הערעור בית המשפט שגה גם בכך שלא הפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ולא בחן בעצמו את המידע הנכלל ביומנו של לוי כפי שהוצג לו במלואו והורה אילו פריטים מתוכו יש להעביר ולמסור להצלחה, בין אם באופן פרטני או בהתייחס לסוגי מידע ולקבוצות מידע.

עוד לטענת הצלחה בית המשפט שגה בכך שלא קבע כי לא ניתן להימנע באופן עקרוני ממסירת יומנם של בעלי תפקיד ציבורי דוגמת המשיב 3 וכי יש לבצע בחינה נקודתית של מכלול הנסיבות הנוגעות לבעל התפקיד, העניינים הציבוריים עליהם הוא מופקד והנושאים שבאחריותו, כדי לבצע את האיזונים הראויים בכל הנוגע למסירת המידע או חלקים ממנו. כמו כן, אין לקבל את האבחנה שבין חשיפת יומנו של מי שהוא נבחר ציבור לבין מי שמונה לתפקידו או בין מי שממלא תפקיד סטטוטורי לבין עובד ציבור שסמכותו הספציפית לא נקבעה בחיקוק ותחומי אחריותו אינם תחומים בהוראת חוק כזו או אחרת. יש לבחון מהותית את האינטרס הציבורי הגלום בחשיפת יומנו של בעל תפקיד בשים לב למכלול הנסיבות הרלוונטיות.

לטענת הצלחה בית המשפט שגה בכך שלא דן והכריע באופן הראייתי המתאים בסוגיית הקצאת המשאבים הבלתי סבירה, לה טענה המשיבה בלא להביא ראיות מתאימות ובלא לתמוך טענות אלו בתצהיר של המשיב 3. כן שגה בית המשפט קמא בכך שלא החיל על הבדיקה את אמות המידה שהוצעו על ידי היחידה הממשלתית לחופש המידע במסגרת נוהל שקבעה בעניין זה (הקצאת משאבים). עוד יודגש כי ספק אם כמות השעות שלגביה נטען כי היא הקצאת משאבים בלתי סבירה כאמור בסעיף 30 לפסק הדין (במיוחד נוכח קיצור התקופה המוצע בסעיף 62 להודעת ערעור זו), יכול להיחשב כהקצאת משאבים בלתי סבירה תחת חלופה של גביית אגרה למשל.

עוד, על פי הנטען, שגה בית המשפט קמא בכך שלא ראה בהתייחסות המערערת לצמצום הבקשה כפי שהובאה בפניו לאחר מסירה של חלקים מהיומן לידיה, כצמצום ומיקוד מספק של הבקשה ולכל הפחות הבהרה בנוגע לפרטי המידע שיש בהם לכאורה עניין ציבורי ושגביהם צריך להיערך תהליך של איזון ושיקול דעת בהתאם להוראות סעיפים 10 ו 11 לחוק חופש המידע לשם הכרעה האם וכיצד למוסרם.

לפסק הדין בבית המשפט המחוזי:
https://www.nevo.co.il/psika_html/minhali/MM-18-07-69970-883.htm